חברת ניב-אל בע"מ נ' עיסאוי ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 4.7.2011. בתמצית, המדובר בפס"ד הצהרתי הקובע כי הכתובת הנכונה לגביה התנהלו הליכי הפינוי בת.א 13472/07; ת.א 13475/07; ות.א 13481 היא רחוב הרצל 117 רמלה וכפועל יוצא ניתן לבצע את צווי הפינוי שניתנו בהליכים הנ"ל בכתובת הנכונה.

לטענת הנתבעים – המבקשים, על קוצו של יוד, עסקינן בנכס ממנו מתפרנסות משפחות רבות מזה עשרות שנים והוא מטה לחמן היחיד של אותן משפחות. לטענתם, בעל הזכויות בנכס הינו מר סמיר עיסאווי המחזיק הבלעדי בנכס מזה 45 שנים. במידה ויפונה הנכס כבר בשלב זה יאבדו המשפחות את מטה לחמן מאחר והנכס ישונה ע"י בעליו. עוד טוענים כי המשיבה אינה מצויה בנכס מזה 3-4 שנים. באשר לסיכויי הערעור טועני הם כי הסיכויים טובים: ראשית, על תעודת עובד הציבור להיות ראיה מכרעת. שנית, אי העדת בעלי החברה יש בה לפעול כנגד התובעת. שלישית, מסמכים ת/5-ת/10 לא גולו בצו גילוי המסמכים ואינם קבילים כראיות שכן אינם מקוריים וחלקם אינם חתומים והוגשו שלא ע"י עושיהם, המבקשים התנגדו להגשתם. רביעית, העדר עדים מטעם התובעת – עו"ד חרותי אינה עדה מטעם החברה ולא הוסמכה ע"י התאגיד. חמישית, השמאית ג'רבי בעדותה הביאה צילום הנכס מהאינטרנט ללא מספר הנכס, עדותה נדחית כנגד תעודת עובד ציבור, ואילו הגב' חן אינה מוסמכת ליתן כל מידע ללא אישור יועמ"ש העירייה. שישית, לא צורפו הסכמים במלואם. שביעית, פסה"ד נוגד פסקי דין חלוטים של שופטים אחרים. לסיום טוענים כי פסה"ד לא התייחס משפטית לסיכומיהם.

מנגד טוענת התובעת – המשיבה כי הערעור נטול סיכויי הצלחה. הבקשה אינה מגלה כל עילה. במסגרת העדויות והראיות טענו המבקשים כי הם או חלקם אינם מחזיקים בנכס, כך שאין להם כל עילה וזכות בקשר לבקשה. אין למבקשים כל זכויות בקשר לנכס ואין כל נימוק שלא לפנותו לאלתר. פרטי המשפחות המתפרנסות מהנכס נותרו עלומים ולא הוגש כל תצהיר מטעמם. מטרת הבקשה הינה לעכב את השלמת הליכי הפינוי. כתובת הנכס זוהתה לחלוטין ע"י הנתבעים עצמם וכן ע"י השמאית ג'רבי ואישור מנהלת לשכת מהנדסת העיר בעיריית רמלה.

בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי כאשר מדובר בפס"ד לפינוי ניתן עיכוב ביצוע כמעט באופן אוטומטי שכן מדובר בסעד דראסטי ובלתי הפיך. אכן הנתבע 1 מעולם לא החזיק בנכס אולם הנתבעים2 ו-4 עובדים כשכירים ללא זכויות במוסך שבמקום ולכן לא ניתן לפתוח בהליכי הוצל"פ כנגדם על מנת שלא תקופח פרנסתם, אין הם טוענים לזכויות במקום.

דיון והכרעה

תקנה 466 לתקנות קובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. כאשר מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, על מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים, כי קיימים סיכויים טובים לערעורו, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, באם יזכה בערעור לאחר ביצוע פסק הדין, וראה בעניין זה ב"ש 227/87 קרן כימיקליים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מא(1) 713, וכן ע"א 6722/05 ב.ה. המשווק אינטסטלציה בע"מ נ' סורקין ואח', תק-על 2005 (3), 3602, עמ' 3603.

אכן, כאשר מדובר במקרה של פינוי מדירת מגורים, יטה מאזן הנוחות לטובת עיכוב ביצוע. ברם, לא הרי פינוי אדם מדירת מגוריו כהרי פינויו מנכס עסקי. למרות שקיימת אפשרות שהנכס יועבר לאחר, עסקינן בנזק כספי שאיננו בלתי הפיך וניתן לריפוי בפיצוי כספי היה ויתקבל הערעור, יפים דברי כב' הש' חיות בע"א 3301/08 מנשה פטל נ' עו"ד שמעון אורי (פורסם בנבו):

"אכן, הלכה היא כי בכל הנוגע למאזן הנוחות יש להבחין בין פינוי בית מגורים, בו יש לנקוט ככלל גישה מקלה, לבין פינויו של בית עסק שעל הנזק הכספי הנגרם בשל העברתו ניתן לפצות בכסף (ראו והשוו: ע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל-מחוז ת"א, פיסקה 8 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.8.2006); ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון, פיסקה 3 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 7.1.2007) ".

ראו גם אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 676-678.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה הנני סבורה כי במקרה הנדון, בהן המשיבה הביעה את כוונתה להשלים את מסירת החזקה בנכס לאחר פינוי המבקשים (סעיף 13 לתגובה) יהא זה קשה להשיב את המצב לקדמותו במידה והמבקשים יזכו בערעורם. כמו-כן, יש חשיבות לתקופה הממושכת בה ישבו הנתבעים או מי מהם בנכס. מאידך, אין ספק שההליכים באשר לפינוי הנתבעים מהנכס מתמשכים. יש לאזן את זכויות הנתבעים אל מול זכויות התובעת, אשר זכתה בפסקי דין של פינוי והוהבהר בפסק הדין נשוא העיכוב כי פסק הדין ניתנו לגבי הכתובת בה מצויים הנתבעים. לפיכך, ועל פי הסמכות המסורה לי בתקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הנני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור, וזאת במידה ויופקד פיקדון כספי במזומן או ערבות בנקאית לטובת התובעת על סך של 50,000 ₪.

אציין כי בהחלטתי הנ"ל לא שקלתי את סיכויי הערעור, סבורני כי אין עניין זה נתון לשק"ד של הערכאה שנתנה את פסק הדין, והדבר מובן מאליו.

אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 4.7.2011 זאת, בכפוף להפקדת הסך 50,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש, במזומן או בערבות בנקאית. לא יופקד הסכום (או הערבות הבנקאית) תוך 30 יום מהיום, תהא רשאית התובעת לפעול לביצועו של פסק הדין. עד לתום 30 הימים שניתנו (או החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי) לא תפעל התובעת לביצועו של פסק הדין.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ב, 05 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: